כמה זמן עבר ממעמד התפילה האחרון של 'תורת חסד'? – לפי כמויות הפונים נדמה שחלף לפחות נצח. "זה לא הגיוני שעד ששמענו על משהו שבאמת עוזר – נצטרך לחכות עוד כמה חודשים", אומרים אנשים בתסכול. "אתם יודעים כמה סבל כרוך בכל יום של… (המתנה לזש"ק, המתנה לזיווג, מחלה ל"ע וכו')?"

האם אנחנו יודעים?! נדמה שאי אפשר באמת לדעת. 'אנשים דומים בשעת שמחתם…', אומר הפתגם, '…אבל שונים מאד זה מזה בכאבם'. כל דמעה שנבכית, כל אנחה שמוחנקת, כל גל של צער – מי יידע פשרו? רק אב רחמן אוסף באהבה ובחמלה את גושי הכאב, וצופנם בבית גנזם. כאנשים – אין לנו דרך לדעת באמת.
אבל יש לנו דרך לעזור, ברוך השם!

מעמד התפילה הקרוב

ייערך בעזרת השם בסוף חנוכה ביום האחרון המיוחד והמסוגל ב'זאת חנוכה'. אחרי שעות של לימוד סוער ומעמיק, בכוללים של 'תורת חסד' – לימוד בטהרה, בקדושה, בדיבוק חברים, בהתעוררות ובכוונה – יתפללו האברכים ובראשם חתנא דבי נשיאה הגאון הצדיק רבי יצחק קולדצקי שליט"א , ויערכו שוב את המעמד המרטיט של הסרת הקפידות, ולאחריו – תפילה בוקעת רקיעים על התורמים, שבדמיהם ובדמם העמידו את 'שעת הרצון' הזו.

ושוב, מי שיזכה להיות בתוך המעמד הזה, בגופו או בשמו ובתרומתו – יזכה, בעזרת השם, לישועה קרובה ומהירה. שוב יהיו לנו אחר כך סיפורים מפעימים של ישועה שבאה ברגע האחרון ממש, כזו שהותירה את הסביבה נדהמת, או כזו שהיא מופלאה מכדי שניתן יהיה לספרה, ורק בעלי הדבר לוחשים אותה לעצמם בהשתאות.

שוב יהיו כאלה שיזכו, ויהיו גם כאלה ש – – יחמיצו. ומה רב הכאב עליהם.

למה אתם מחכים?

אתם יודעים על צעיר או צעירה שהגיע זמנם להינשא, ומסיבות בלתי ידועות הם מתעכבים ומתעכבים? מה אתם מוכנים לעשות עבורם? אם אין לכם יכולת להרים את הפרוייקט, לרתום אחים/ בנידודים/ צוות / משפחה – ולהחזיק עבורם מנין ב'תורת חסד' – לפחות תיידעו את הצעיר או הצעירה באפשרות הזאת. שהם ינסו לדאוג לעצמם.

אתם יודעים על זוג שאין להם ילדים כבר תקופה מתמשכת? רואים אותם כאובים, חשים אותם מתמודדים בכאב עם הגזירה? היו אתם אלו שתזכו להביא אליהם את הישועה הגדולה מכל, את השמחה הגדולה בעולם, היו אתם אלו שתהפכו אותם להורים! קחו על עצמכם אחזקת מנין ב'תורת חסד' עבורם ולזכותם!

המעמד הבא יהיה רק ב'שבת שירה'. גם אז יהיו כאלה שיזכו, גם אז יהיו כאלה שרצו כל הזמן, וזכרו את התאריך, ושיוועו לזה, והחמיצו בסוף. אל תחכו. אל תמתינו. הצער גדול מדי. הכאב רב מדי.
'זאת חנוכה' כבר תכף כאן. יום נשגב, שנחשב ליום האחרון של הדין שנכתב בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים. בזאת חנוכה ילמדו אברכי 'תורת חסד' בעמל מיוחד, בהתלהבות, לימוד שהוא כולו חתירה לאמת, לימוד אמיתי, כזה שהופך את התורה לתורתו של כל אברך ואברך. כוח אדיר שבאדירים, כוחה של התורה הקדושה הנלמדת בתאריך כל כך קריטי…

ואחר כך, בעוד הפה טהור והמחשבות מקושרות בתורה, יעמדו האברכים במעמד התפילה הנשגב. מלאכים ושוכני מעלה ירדו להקביל את פניהם. הקב"ה בכבודו ובעצמו ירד לשם, לקבל פניהם של לומדי התורה בטהרה. ולתוך הרגעים המופלאים האלה תכנסו אתם – – –

אתם, הבקשה שלכם, הזכות הכבירה של להחזיק מניין לומדים – אתם תהיו שם, והבקשה שלכם תינשא אל על, ותפלס את דרכה הישר אל מתחת לכסא הכבוד.

האם יכולה הישועה שלא לבוא, בתנאים כאלה?

הקב"ה עובר מכסא דין לכסא רחמים, והתפילות שלכם שם, בדיוק ברגע הזה. ברגע בו שערי השמיים נפתחים לרווחה, ברגע בו אהבת השם מציפה את העולם –
זה נקרא 'לכוון את השעה' – – — זו השעה המיוחדת, שבה מידת הדין נאלצת לסור הצידה, ומידת הרחמים כובשת את מקומה. החוקיות משתנה, הגזרות נאלמות-דום, הקב"ה בעצמו כביכול אוסף לחיקו את התפילות – – — ואז קורה מהפך עצום… הישועה באה!

מעל הטבע. מעל הסדר הקבוע-מראש, מעל הדינים, מעל הכל. הישועות פשוט באות ונשפכות עלינו, בשפע עצום.

האם גם הפעם תחמיצו חלילה את השעה?!

'זאת חנוכה' הוא היום שלכם. בעוד שנים תשובו ותסתכלו אחורה, ותזכרו באהבה גדולה את היום הזה, ראשון לחשבון ישועות. 'זאת חנוכה' של שנת תש"פ. מכאן הכל התחיל. פה התחילו הענינים להסתדר. כאן היה השינוי. זה היום שלכם!

עשרה אברכים של 'תורת חסד' = מנין, והזכות הכבירה הזאת מלווה אתכם מתחנה לתחנה, ומסדרת עבורכם את הישועה הגדולה מכל, הישועה שאליה אתם נושאים נפשכם.

'זאת חנוכה' זה עכשיו – והפעם לא מחמיצים!